סיפור שהתחיל בעקבות תגלית מפתיעה ולאחר ששוכנעתי בקושי רב על ידי חברות להשתתף במשחק כתיבה

על שפת הבניאס היפה והאהוב.

מצאתי בה את מה שלא ידעתי שאני מחפש:

 המון נחמה, שחרור, חופש ולעיתים גם תרופה ללב שבור

אני מדבר על הכתיבה כמובן.

מאז הספקתי לכתוב המון:

מסיפורים קצרים לארוכים

שירים, מחשבות, תובנות, צחוקים, שטויות, כעסים, תסכולים וגם שמחה ועצב…

ועד ל – ברווז

 רומן פשע רומנטי עב כרס אותו כתבתי מתוך אסקפיזם טהור בזמן שריציתי עונש מאסר של שנתיים.

מאסר שהגיע כתוצאה לפעילות פלילית שאותה החלטתי לעשות בעקבות משבר ועוני,

אז הברחתי כמות לא קטנה של סמים מארצות ניכר לישראל, ועד שכמובן, נתפסתי (כן, לא נכנסתי לשם בהתנדבות)

ואיך אומרים? על טעויות משלמים… האמנם?

טוב זאת שאלה פילוסופית עמוקה, כי אני לא לגמרי מרגיש שזאת הייתה טעות, וגם התשלום לא לגמרי היה תשלום, ואם לומר את האמת אני לא מתחרט על כלום, וכנראה שזאת בדיוק הסתירה המצלצלת שהייתי צריך.

קל זה לא היה, אבל בהחלט הרגיש לי באיזה מקום הכרחי ואפילו מעשיר.

אני רוצה להגיד לכם שהשנתיים האלו בוודאי היו נראות ומרגישות אחרת  בלי הברווז שלי.

כי כשאני אומר אסקפיזם טהור, אני מתכוון לזה במלוא מובן הטהרה של המילה, וזה אפילו כתוב בגב הספר.